<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בן כיפר</h1>
<h2>דף יח:</h2>
גרסינן בערכין פרק השג יד בנודר [י"ח ע"ב] ובמסכת נדה שלהי פרק יוצא דופן [מ"ז ע"ב] הלכה בת עשרים שלא הביאה שתי שערות וכו', וכן בן עשרים שלא הביא שתי שערות מביאים ראייה שהן בני עשרים והיא איילונית והוא סריס, לא חולצין ולא מייבמין. ובכל ההוא פירקא קתני בת שלש שנים ויום אחד, בת תשע שנים ויום אחד, בת אחת עשרה שנה ויום אחד, בן שלש עשרה שנה ויום אחד. ובבת עשרים ובן עשרים לא קתני "יום אחד". ואמר רב בגמרא בכולי פירקא מעת לעת. פירוש בכולי פירקא, דתנן בן כך וכך שנים וכן בת כך וכך שנים. ואפילו בבן עשרים ובבת עשרים דלא מפרש בהו יום אחד, צריך עשרים ויום אחד. והיינו מעת לעת. כלומר למנין שנותיהם שנולדו ולא שנים למנין העולם. ולא אתא רב לאשמועינן אלא בן ובת עשרים. ועולא פליג ואמר דתנן בהו בהדיא כך וכך ויום אחד היינו מעת לעת. אבל בני עשרים דלא תנן לא צריך עשרים שלימים. אלא לכי נולדו סימני סריס ואיילונית וזה סריס [והיא איילונית]. ונפקא מינה דא"צ לא חליצה ולא ייבום. ומותבינן לרב ממתניתין דבשלמא לעולא דתנן תנן דלא תנן לא תנן. ומתניתין איכא למימר דדוקא קתני. דמאי שנא דשייר בהו יום אחד מכל הני, אלא לרב קשיא. ועוד תניא בתוספתא דמסכת נדה [פ"ו ה"ב] בן תשע שנים ויום אחד רבי יוסי בן כיפר וכו'. רישא הכי קתני בן עשרים שלא הביא ב"ש אע"פ שהביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבר, בת עשרים שלא הביאה שתי שערות אע"פ שהביאם לאחר מכאן הרי היא כאיילונית לכל דבר. רבי יוסי בן כיפר אומר שנת עשרים שנכנסה הימנה שלשים יום מונין אותה שנה שלימה. הורה רבי בלוד על תינוקת בת י"ג שנכנסה הימנה שלשים יום שהיא כתינוקת בת י"ח שנה ויום אחד לכל דבר.
בגמרא דידן בפרק הערל [יבמות פ' ע"ב] הכי גרסינן ת"ר איזהו סריס כל שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות. ואפילו הביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבר. ואיזהו סימניו וכו', עד ואיזוהי איילונית כל שהיתה בת עשרים ולא הביאה שתי שערות. ואפילו הביאה לאחר מכאן הרי היא כאיילונית לכל דבריה. ואלו הן סימניה וכו'. וסימני סריס ואיילונית לא נשנו בתוספתא. מ"מ קשה לרב דשלשים [יום] בשנת עשרים כמעת לעת חשיב. ורבנן (לא) פליגי עליה. ליכא למימר כיון דקא מסיק הורה רבי דשלשים יום בשנת שמונה עשרה כשנת שמונה עשרה ויום אחד וכבית שמאי. ש"מ דלבית הילל נמי כמעת לעת חשיבי שלשים [יום כשנת עשרים ויום אחד]. ורבי יוסי בן כיפר לפרושי מילתא דת"ק קאתי, דלא תימא ת"ק יום אחד בשנה חשיב כשנה. לא. אין פחות מל' יום. דהא כה"ג פליגי רבנן ורבי מאיר ותנאי אליבא דרבי [מאיר] בבת שלש, דגרסינן התם בפרק יוצא דופן [נדה מ"ד ע"ב] אמשנת בת שלש שנים ויום אחד, ת"ר בתוספתא דמסכת נידה פרק בנות כותים [פ"ה ה"ו], בת שלש שנים לביאה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בת שלש שנים ויום אחד. ואסקינן מאי בינייהו, אמרי דבי רבי ינאי ערב ר"ה איכא בינייהו. ורבי יוחנן אומר שלשים יום בשנה חשובין שנה איכא בינייהו. מיתיבי בת שלש שנים, ואפילו בת שתי שנים ויום אחד מתקדשת בביאה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בת שלש שנים ויום אחד. בשלמא לרבי יוחנן כי היכי דאיכא תנא דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה, דהיינו רבי מאיר כדאיתא בפ"א דראש השנה [י' ע"א], איכא נמי תנא דאמר שלשים יום בשנה חשוב שנה. ואיכא למימר תרי תנאי הכא אליבא דרבי מאיר. אלא לרבי ינאי קשיא קשיא. בבת שלש שנים ויום אחד פליגי, אבל בבן ובבת עשרים דאיילונית וסריס אפילו רבנן מודו.
מיהו רב אשכחן תנא דקאי כותיה. כדמסיק [נדה מ"ז ע"ב] לרב תנאי היא דתניא שנה האמורה בקדשים בבתי ערי חומה, שתי שנים שבשדה אחוזה, שש שבעבד עברי, שבבן ובבת כולן מעת לעת. ומסקינן שבבן ושבבת למאי הילכתא רב גידל אמר רב לערכין ורב יוסף אמר לפרקין דיוצא דופן. ומסיק דלא פליגי.
ומיהו רבי יוסי בן כיפר מודה בערכין דיום [אחד של] שנת עשרים כלמטה הימנו, דתנן בערכין פרק השג יד [י"ח ע"א] יום שלשים כלמטה הימנו, שנת חמש ושנת עשרים כלמטה הימנה. שנאמר ואם מבן ששים שנה ולמעלה. הרי כולן למידין משנת ששים.
ומסקנא [נדה מ"ח ע"א] א"ר יצחק בר נחמני אמר רבי אלעזר הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משם רבי אלעזר. ותו מסקינן דאמר ליה רבי זירא לרבי אלעזר אמר מר הלכה כרבי יוסי בן כיפר, א"ל מסתברא אמר, מדבכוליה פירקין קתני יום אחד והכא לא קתני, מסתברא כותיה. פירוש, דסתם מתניתין כותיה ולא סמכינן אברייתא. ותימה דלא פרכינן הכא ורב שביק מתניתין ואמר [ועביד] כברייתא כדאיתא בהגוזל קמא [ב"ק צ"ו ע"ב] הלכה רבי מאיר אומר לו בעבדים הרי שלך לפניך, ובערכין פרק המקדיש שדהו [כ"ט ע"א]. ויש לתרץ דקסבר רבי יוסי בן כיפר היא ופליגי רבנן עליה כדמוכח בברייתא. ואע"ג דרבי נמי הורה [כן], קסבר מדהורה בבת י"ח כב"ש אף לענין ל' יום נמי לא סמכינן אההיא הוראה.
וההיא דבבא בתרא פרק מי שמת [קנ"ה ע"א] דקטן אינו מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, כיון דמייתי ממתניתין דבן עשרים שלא הביא שתי שערות. ש"מ דהני עשרים דמכירה כי הני דסריס, ולרבי יוסי בן כיפר אפילו לא נכנסו אלא שלשים יום בשנת עשרים מוכר. ולרב מעת לעת. והא דמסקינן [נדה מ"ו ע"א] הילכתא תוך הזמן כלפני הזמן, לרבי יוסי בן כיפר תוך עשרים כפחות משלשים יום בשנת עשרים, לרב תוך מעת לעת. ומספקא לי אני הסודר הלכה כמאן כיון דרבי אלעזר אמר מסתברא אמר ולא הלכה ש"מ דאיהו לא פליג בהדיא עליה דרב.
ובפ"א דיבמות גרסינן [י"א ע"ב] רבי יוסי בן כיפר אומר משם רבי אליעזר המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה, מן האירוסין מותרת, שנאמר אחרי אשר הוטמאה וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו אסורה, ומה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. ובסדר רבי דוסתאי ב"ר ינאי כתבתי הולך מנה לפלוני [גיטין י"ד ע"ב], דהולך כזכי (והולך) [או] לאו כזכי ורבי יוסי בן כיפר היה חבר לרבי דוסתאי ב"ר ינאי שהי' מן התנאים האחרונים.
ורבי יוסי בן כיפר הוא ששלחוהו אחר חנניה בן אחי רבי יהושע כשירד לגולה והיה מעבר שנה, כדאיתא בברכות [ס"ג ע"א] היאך חלק הוא ורבי זכריה בן קבוטל שהלך עמו כדאיתא בשלהי ברכות. ש"מ דחכמים גדולים היו רבי יוסי בן כיפר ורבי זכריה בן קבוטל. דהא חנניה הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם אבותיהם שימשו בכהונה גדולה וכו'. משמע שאף כיפר אביו אדם חשוב היה. ומשמע שכהן היה כמו זכריה, דהא הכריז על שניהם "אבותיהם שימשו בכהונה גדולה".
